בעידן שבו אנחנו מוקפים בדימויים שמיוצרים בייצור המוני, קל להתבלבל בין פוסטר סטנדרטי לבין הדפס אמנותי מסוג פיין ארט (Fine Art). על המסך בטלפון או במחשב הם אולי נראים דומים, אבל כשמחזיקים אותם ביד (ובעיקר כשתולים אותם על הקיר) מדובר בשני עולמות חומריים שונים לחלוטין.
ריכזתי כמה מההבדלים בהדפסות:
החומר והמשקל של הנייר
פוסטרים מסחריים מודפסים לרוב על נייר דק וקל (דומה לנייר מגזין), שנוטה להתקמט בקלות. לעומתם, הדפסי פיין ארט מופקים על ניירות פרימיום עבים וכבדים במיוחד, העשויים לרוב מסיבים טבעיים כמו כותנה או צלולוז באיכות גבוהה.
המשקל והעובי של הנייר מעניקים ליצירה נוכחות פיזית מרשימה, שמזכירה עבודות הדפס מסורתיות.
עומק הצבע והפרטים בהדפסה
ההבדל הדרמטי ביותר נמצא באופן שבו הנייר מקבל את הדיו. בפוסטר, הדיו יושב על פני השטח ולעיתים קרובות מחזיר אור בצורה שיוצרת מראה שטוח.
בהדפסת נייר פיין ארט, מבנה הסיבים סופג את הפיגמנטים של הצבע פנימה. התוצאה היא טקסטורה עשירה, שחורים עמוקים וקטיפתיים, ומעברי צבע עדינים שמאפשרים לפרטים הקטנים ביותר של הדימוי לבלוט החוצה בדיוק כפי שהאמן התכוון.
אריכות ימים: נייר ארכיוני (Archival Quality)
פוסטר ממוצע יתחיל לדהות, לאבד מהניגודיות שלו לאחר חשיפה לאור טבעי בבית. ניירות פיין ארט, לעומת זאת, הם נטולי חומצה (Acid-Free) ומודפסים בטכנולוגיות ארכיוניות. המשמעות היא שהנייר לא יצהיב, לא יתפורר, והצבעים ישמרו על החיות והעומק שלהם למשך עשרות שנים.
