The Other Side

“גם למרתף נוכל למצוא ללא ספק שימושים... אבל לפני הכל הוא הישות האפלה של הבית, הישות המשתתפת בכוחות התת-קרקעיים. כשאנחנו חולמים במרתף, אנחנו מתואמים עם האי-רציונליות של המעמקים.”

– גסטון בשלאר / הפואטיקה של החלל

יש מתיקות שהופכת לחרדה, פנטזיה שנוגעת גם בפחד. לפעמים המתוק הופך למאיים, ויש רגעים בהם הדמיון הילדי מייצר גם קסם וגם בעתה. לפעמים משחק נעשה מטריד, דמויות הופכות לצללים.

הדברים קצת מוזרים, לא? אנחנו אוהבים מפלצות ומבועתים מהן. אנחנו מחפשים את המפלצת שמתחת למיטה, בלב דופק וציפייה דרוכה.

לילדים שלי אני מספרת שסבתא רבה שלהם שנפטרה היא רוח הרפאים של הבית שלנו. הם שואלים אם באמת ואני עונה את האמת: אולי, לא יודעת.

במפגש עם מפלצת יכול להיות סיפור נוסף. כשהוא פוגש מפלצת, ילד יכול להיות גם גיבור. מקס שכזה, הופך למלך יצורי הפרא. הרעיון קצת מפחיד וקצת מרגש, כמו להפוך זאב לחיית המחמד שלך, כמו לרכב על חרק ענק לבית הספר, כמו לחשוב שזה רעיון טוב להיכנס לתוך פה של מפלצת מדוזה ענקית.