אודות

אני מהמשוטטות, מהמסתובבות ברחובות ללא מטרה. היום הפרקטיקה הזו כבר לא כל כך מתאפשרת מפאת חוסר זמן אבל אני עדיין משוטטת בלב.

ככה כל העבודות שלי מתחילות, וכך גם התחלתי את דרכי האומנותית: ברחובות פריז עם המצלמה הראשונה שלי, או בין הזהויות שאימצתי לעצמי כצלמת בירושלים. לאורך שנים חקרתי את הקצה של הגוף, את הייצוג הנשי ואת מה שנסתר מהעין, נעה על הקו שבין עולם האופנה לפרויקטים דוקומנטריים אישיים.

כשהפכתי לאם התרחש אצלי שינוי גדול; המצלמה הפכה כבדה, פיזית ומטאפורית, והמרחב היצירתי שעניין אותי הצטמצם לבית, לגוף ולמשפחה. החיפוש אחר שפה חדשה שמתאימה לזהות המשתנה שלי הוביל אותי אל שורת הפרומפט ואל מרחבים של בינה מלאכותית.

את העניין מצאתי במקומות בהם המכונה מעמידה פני אנושית אבל נכשלת ביופי מרהיב ומטריד. אני מתייחסת לטעויות האלה כמו למשיחות מכחול או לגרעיניות של סרט צילום: הן טביעת האצבע הייחודית של המדיום הזה.

היום אני יוצרת עולמות שנראים כמו זיכרונות שלא קרו מעולם. אני משחקת על הגבול הדק שבין מציאות לאשליה ובונה יקומים מקבילים של אינטימיות מלאכותית.

את סדרות הילדים בניתי מתוך הרצון לשמר תחושה של קסם, של פליאה ילדית, של חיבור לעולמות פנימיים.